החלטה בתיק בש"א 4975/07

1.         בקשה למתן הוראות בדבר יתרת חובן של הנתבעות לתובע (המבקש) בתיק ת.א. 1196/95.

ביום 11.11.1998 ניתן פסק דין חלקי בתובענה הנותן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים. ביום 25.3.99 ניתן פסק דין משלים, בו עוכב סכום של 376,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שנפסק למבקש, וזאת עד שתינתן החלטה בתביעות התובע למוסד לביטוח לאומי. הסכום המעוכב מורכב מסכום של 202,000 ש"ח עד לקביעת שיעור הנכות הצמיתה, ומסכום של 174,000 ש"ח עד לבירור זכאותו של התובע בגין קצבת ניידות ובגין מענקים מיוחדים.

ביום 6.6.2001 ניתנה חוות הדעת לפיה קצבאות הנכות הצמיתה מסתכמות בסך של 940,653 ש"ח. בפסק הדין נוכו מתוך הפיצויים המיועדים למבקש סך של 647,671 ש"ח בגין קצבאות נכות צמיתה.  בתאריך 25.2.03 שילמו הנתבעות (המשיבות) למבקש סך של 233,256 ש"ח על חשבון הסכום המעוכב (להלן: "יום התשלום").

עובדות אלה אינן נתונות במחלוקת.

2.         לטענת המבקש, יש לשערך את הסכום שנוכה בפסק הדין ליום מתן חוות הדעת, ולהוסיף לו ריבית והצמדה כחוק. נמצא, שמתוך הפיצויים שנפסקו בפסק הדין נוכה סך של 761,060 ש"ח, נכון ליום 6.6.01.

על מנת לחשב האם הסכום המעוכב מספיק לכיסוי הפיצוי או עודף עליו, נפחית את הסכום המשוערך מהסכום שנקבע בחוות הדעת. היתרה שנתקבלה- 179,593 ש"ח.

הסכום המעוכב בגין קצבאות נכות לאחר שיערוך ליום 6.6.01 הינו 226,883 ש"ח . 

בכדי לדעת כמה מן הסכום המעוכב יש להשיב למבקש, נפחית מערכו המשוערך את היתרה שנתקבלה. נמצא, שעל המשיבות להשיב למבקש סך של 47,290 ש"ח, הנכון ליום 6.6.01. עד יום התשלום נשא הסכום ריבית והצמדה, והוא עומד על 54,529 ש"ח.

כמו כן, ישנו פער בין הסכומים ששולמו לבין סך של 174,000 ש"ח (נכון ליום פסק הדין הראשון), שכן הסכום ששולם הינו 233,256 ש"ח, לעומת הסכום המשוערך של 239,782 ש"ח, כלומר הפרש של 6,526 ש"ח, אותו חייבות המשיבות למבקש.

כאשר מצרפים את הסכומים בסעיפים 6 ו-7 לעיל, נמצא כי על המשיבות לשלם סך של 61,055 ש"ח, נכון ליום התשלום.

המבקשמבקש כי סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה עד יום הגשת הבקשה, בחודש מרץ 2007, וכי על הסכום הסופי יש להוסיף שכר טרחה.

3.         המשיבות, לעומתו, טוענות כי החשבון שתואר לעיל ישא לכל היותר הצמדה, אך לא ריבית. לפי חישוביהם לא זו בלבד שאין המבקש זכאי לתשלומים מצידם, שכן הוראות פסק הדין המשלים בוצעו במלואן, אלא אף הסכום ששולם הינו לפנים משורת הדין.

בנוסף, טוענות המשיבות לשיהוי מצד המבקש. זאת בשל העובדה שמאז יום התשלום ועד הגשת הבקשה, משך למעלה מארבע שנים, לא הייתה פניה מצד המבקש למשיבות, ולא השגה כלשהי מצידו על התשלום שבוצע.

לבסוף, לבקשה לא צורפו תצהיר לעובדות הנטענות בבקשה, לרבות ביחס לשיהוי שחל בהגשתה וביחס לקביעות המל"ל המוזכרות בה, לתשלומים ששולמו לו בפועל על ידי המל"ל, מועדם ושיעורם, להשתלשלות העניינים מאז קבלת פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה וכיוצא באלה.

נוכח כל אלה, טוענות המשיבות, דין הבקשה להידחות.

דיון

4.         מקובלת עליי טענת המבקש, לפיה על הסכום המעוכב אצל החייב לשאת ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד יום התשלום, וזאת על פי חוק.

5.         עם זאת, תמוהה העובדה לפיה השתהה המבקש למעלה מארבע שנים מיום התשלום עד יום הגשת בקשה זו, כאשר במהלך תקופה זו לא היו חסרים פרטים או נתונים בכדי להגיש תביעה דומה. כמו כן, לא מצורפת לתיק אף פניה שנעשתה למשיבות לאחר יום התשלום.

לפיכך, חישוביהם של המשיבות המוסיפים לסכום המעוכב הצמדה בלבד מקובלים עליי, ככל שמדובר מיום התשלום בשנת 2003 ועד יום ביצוע פסק דין זה.

6.         נוכח השתהותו של המבקש, הסכום אותו חייבים המשיבות למבקש ישא ריבית והצמדה מיום פסק הדין המשלים ועד יום התשלום בלבד, דהיינו מיום 25.3.99 עד יום 25.2.03. לעומת זאת, מיום התשלום עד יום ביצוע החלטה זו ישא הצמדה בלבד, ללא ריבית.